מואסי - תעשיות בטון מוכן בע"מ נ' אבו מוך

הוצל"פ 12-13365-09-6

בפני

כב' הרשמת קרן מרגולין-פלדמן

התובעת/משיבה

מואסי - תעשיות בטון מוכן בע"מ

נגד

הנתבע/מבקש

היתם אבו מוך

פסק דין

בפניי התנגדות לביצוע שטרות. הצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב, והמשיבה ויתרה על חקירת המצהיר.

ראוי להבהיר בפתח הדברים כי אין בהמנעות מחקירה כאמור כדי לבסס את הטענות שבתצהיר או להוות הודאה בהן, מקום שמדובר בטענות כלליות וסתמיות. (ר' ספרו של המלומד ד. בר אופיר 'סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה', עמ' 187).

המבקש טען בתצהירו כי השיקים נשוא בקשת הביצוע ניתנו על ידו לבטחון בלבד, וטרם שסופקה סחורה מאת המשיבה, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים. לטענתו, לאחר הספקת הסחורה שולמה מלוא התמורה והיה על המשיבה להשיב לידיו את השיקים נשוא בקשת הביצוע.

המבקש לא פירט בבקשתו כיצד שילם את התמורה, מתי שילם לשיטתו, ולמעשה כל טענתו נטענה בעלמא וללא פירוט עובדתי כלשהו.

לא ברור מן הבקשה מהי כמות הסחורה שסופקה, כיצד נתכוונו הצדדים כי תשולם – האם כנגד אספקת כל חלק מהתמורה בנפרד או שמא על כולה במרוכז, היכן שילם עבורה, מתי שילם ובאיזה אמצעי תשלום.

לאלו מבקשת המשיבה להוסיף כי אף אין הגיון רב בטענות המבקש, שכן מדובר ב-7 המחאות שונות, ולא ברור מגירסתו של המבקש מדוע נדרש לתת 7 המחאות כאמור "לבטחון", במקום שיק בטחון אחד ויחיד, כמקובל.

לאחרונה ריכז ביהמ"ש העליון את ההלכות הנוהגות בסוגית בקשות הרשות להגן, והבהיר כי מקום שמועלית הגנה ולו הדחוקה ביותר - יש ליתן רשות להגן, וזאת אף אם מדובר בטענה שסיכויה להתקבל נמוכים הם, וכך נקבע:

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן – זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א  1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678]. מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט מלץ: 

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.11.93)].

רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]."

(ר' עא 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו).